המצב הפוסט ציוני, במונחים של כנען, הוא כינוי למצב שבו מגילת העצמאות חדלה לתפקד כליבת האתוס המשותף. המונח הוצג לראשונה במצגות "מבוא לפדרציה" שהוצגו באמצע שנת 2020.
מקום המדינה ועד ימינו נחשבת מגילת העצמאות למסמך מכונן. אבל מכונן מה? מכונן תמונה של מדינה בצלמה של התנועה הציונית. בהשאלה, אם הציונות היא תוכנית עסקית אז מגילת העצמאות היא תקציר המנהלים שלה. מכונן בסיס עבור הסדר חוקתי עתידי. אבל החשוב ביותר, מסמך המכונן מכנה-משותף חוצה שבטים ומגזרים, אותה אחדות הכרחית שבלעדיה לא יכול להתקיים משטר אוניטרי (שלטון מרכזי).
מגילת העצמאות חיברה שני מישורי שיח: בית לאומי לעם היהודי וערכים דמוקרטים ויצרה את ליבת הישראליות. אנו מכנים ליבה זו בשם "הממלכתי" והשיח שסביבה הוא שיח הממלכתיות. הממלכתיות היא השיח המאחד את הציבורים השונים. חלקם קשורים אליו בעבותות עד כדי טשטוש הגבולות ביניהם אחרים קשורים אל שיח הממלכתיות באופן רופף יותר. נכנה מצב זה שהיה נכון עד לפני מספר שנים – המצב הציוני. כעת ניתן להגדיר את המצב הפוסט-ציוני.
מצב הפוסט ציוני הוא מצב שבו השלטון התנתק ממבנה השיח של הממלכתיות. הנרטיב המרכזי שמכתיב למשטר את פעולותיו הוא כבר לא שיח הממלכתיות אלא שיח חדש שונה מהותית משיח הממלכתיות, שיח דיקטטורי שנשען על מבנה-על של משטר סמכותני. השיח השלטוני כבר אינו שואף לחבר בין הציבורים השונים שחלקו בעבר את שדה הממלכתיות, לא אלו שהיו מחוברים אליו בעבותות וגם לא אלו שהיו מחוברים אליו בצורה רופפת. שני ציבורים שבעבר היוו ציבור אחד בעל גוונים סותרים הם כיום שני ציבורים נפרדים: הציבור הדמוקרטי-ליברלי והציבור הלאומני-יהודי.במצב הפוסט-ציוני השלטון המרכזי אינו משרת את טובת הכלל אלא הוא כוח בשירותם של שני מגזרים שאוחזים במושכות השלטון האוניטרי, מגזר לאומני-יהודי ומגזר החרדי. מדינת ישראל כבר איננה שיקוף של הציונות. היא משהו אחר.