תודה שנכנסתם לקישור שבדף ההסבר. בדף שקיבלתם הוצע לכם להטיל ספק בהנחות שונות הנמצאות בבסיסן של טענות שחוזרות שוב ושוב בקונטקסט של המחאה. בדף זה תוכלו לקבל קצות חוט בהם תוכלו לאחוז בכדי להמשיך בבדיקה ואולי גם להגיע לתובנות או להעמיק חקר. באתר ובהיסטוריית הדיונים של קהילת כנען תוכלו למצוא הרבה מאוד חומר לקריאה וצפיה. הדרך שתעשו תלויה רק בכם. נשמח לראותכם מצטרפים לקהילת כנען ולוקחים חלק בסלילתה של דרך חדשה, שונה לגמרי מזו שהכרתם עד היום. להלן הנחות יסוד ששווה לכם לבדוק.
הנחה: הציבור הדמוקרטי-ליברלי הוא הרוב
נתחיל בשאלת תם, אם הציבור הדמוקרטי-ליברלי הוא אכן הרוב איך יתכן שהוא נאלץ לצאת ולמחות כדי להגן על המשך קיומה של מערכת ערכים דמוקרטית ליברלית?
עשו לכם תרגיל, גשו לאתר הממשלתי של וועדת הבחירות, הורידו קבצי אקסל של תוצאות הבחירות החל מ 2019, סווגו את המפלגות שנכנסו לכנסת בכל מערכת בחירות למפלגות שמייצגות ציבור ליברלי ולכאלו שמייצגות ציבור בעל אוריינטציה שונה (למשל סמכותני, מלוכני, לאומני, חרדי וכו'). עכשיו בדקו האם הציבור הדמוקרטי על פי חלוקת מנדטים הוא רוב או לא.
נ.ב כאשר אתם מבצעים את התרגיל הבחינו בין מהות לבין מיתוג. לדוגמה הליכוד איננה מפלגה דמוקרטית-ליברלית למרות שהיא ממותגת ככזו. מפלגה שמריצה נאשם בפלילים לראשות ממשלה לא יכולה ליפול תחת קטגוריה של דמוקרטית-ליברלית. כנ"ל לגבי מפלגות בעלות אוריינטציה לאומנית, ו/או מפלגות המייצגות ציבור שמרן שבו מעשי רצח הן ענין שבשגרה, כולל על רקע מגדרי, גם מפלגות אלו אינן מייצגות ציבור ליברלי-דמוקרטי, גם אם הן ממתגות עצמן ככאלו.
הנחה: משטר אבסולוטי סף דיקטטורי הוא תוצר של מערכת הבחירות האחרונה
ממש לא! כינון משטר אבסולוטי ע"י הליכוד הוא תהליך שמתרחש כבר שנים. ב2018 ו2019 הכתובת הייתה כבר על הקיר כתובה באותיות של קידוש לבנה. אזהרות ברורות הושמעו כבר אז מעל במות המחאה וע"י המוחים ברשתות החברתיות. התקשורת בחרה למתג את המחאה כ "רק לא ביבי" ורוב הציבור הדמוקרטי-ליברלי פשוט בחר להתעלם ולא לקחת חלק במחאה. לו הציבור היה יוצא בהמוניו כבר אז ב2018 2019, מאוד יתכן שלא הינו מגיעים למצב בו אנו נמצאים כיום.
בין אפריל 2019 ל נובמבר 2019 הוצגנו בדף הפיסבוק של מרכז דמוקרטי (השם לפני ששונה לכנען) שתי סדרות של מצגות, הרחבת השיח ו- מנתקים את ביבי מנתניהו שמנתחות את מבנה השיח הפוליטי ומראות איך השיח עוצב על דרך המניפולציה לתמוך במשטר אבסולוטי. משטר ששולט ע"י אייון התוכן והמשמעות של כל מי שמתנגד לו. תוצאות הניתוח הראו בבירור שכבר אז ב2019 הייתה בישראל דיקטטורה ברמת המבנה כשבמקביל מתרחש תהליך איטי והדרגתי של הפיכת המשטר בישראל לסף סמכותני, ניתוק הדמוקרטיה הישראלית מליבת המהות שלה (מגילת העצמאות) והפיכתה לדמוקרטיה פורמלית.
הנחה: הפתרון לציבור הדמוקרטי ליברלי טמון בהחזרת השליטה ההגמונית על הזרם הממלכתי
זו אולי אחת הטעויות הקשות ביותר של מובילי המחאה, טעות שמקבעת את דעת המגזר הדמוקרטי-ליברלי בצד הלא נכון של הכביש. עקרון הזרם הממלכתי כסוג של זרם המאחד בין כל הקצוות והמגזרים בישראל הוא כבר מספר שנים בגדר פיקציה. הזרם ממלכתי הוא כיום שדה קרב בו מתנהלת מלחמת תרבות בין מגזר לאומני-יהודי שמעוניין לעצב את ישראל כמדינה סמכותנית לבין המגזר הדמוקרטי-ליברלי. במצגות מבוא לפדרציה מוגדרת אותה מלחמת תרבות כאחת מהסיבות המובילות לפתרון של פדרציה מגזרית. דברים רבים נאמרו בבלוג הכנעני על הניסיון לבנות מחדש את הזרם הממלכתי. ניתן למצוא את הפרסומים בפורטל ההסטוריה או בקבוצת הפיסבוק. כדי להעמיק חקר אני ממליץ קודם כל לקרוא את המאמר שכאן.
הנחה: מגילת העצמאות כליבת האתוס להסדרה מחדש של כלל המערכת הפוליטית
עוד טעות שמקורה בהתעלמות מתהליכים שהתרחשו בחברה הישראלית. במצגות מבוא לפדרציה מתואר תהליך הזוכה לכינוי המצב הפוסט ציוני. המצב הפוסט ציוני הוא המצב שנוצר כתוצאה מתהליך שבו הופרה המשוואה המובלעת במגילת העצמאות לקיים איזון בין עקרון מדינת הלאום לעם היהודי ומדינה דמוקרטית. אמנם המלה דמוקרטיה לא מוזכרת במגילת העצמאות אבל כן מפורטים בה אוסף של עקרונות שמתוכם ניתן להסיק על אוריינטציה דמוקרטית העומדת בבסיס המגילה קרי בבסיס הציונות. המשוואה הזו המופיעה במגילת העצמאות יוצרת הלחם בין שני הממדים לאומי ודמוקרטי: יהודי-דמוקרטי, מעין נקודת מגוז, הנקודה בתמונה שבה מתכנסים ישרים מקבילים, שמסדירה את הפרספקטיבה ומספקת עומק או משהו שיש לשאוף אליו באופן מתמיד.
הניסיון לשמר איזון בין שני הממדים, הלאומי והדמוקרטי, לראותם כממד אחד לאומי-דמוקרטי, בהתייחס לנסיבות המאוד מיוחדות בפניהם ניצבת ישראל, כמו למשל הסכסוך היהודי פלשתיני, הוא נחלתם של ממשלות העבר. בשלב מסוים הניסיון למצוא נקודת איזון בין לאומי לדמוקרטי לא רק שנעלם, המשוואה הוחלפה במשוואה שבה כבר לא מדובר על הלחם בין שני ממדים אלא על שני ממדים נפרדים והעדפת הממד היהודי – זהו המצב הפוסט ציוני.
כדי להעמיק חקר אני ממליץ לקרוא את המאמר שכאן ולצפות בסרטוני מבוא לפדרציה. השורה התחתונה היא שמגילה העצמאות כמחוללת אתוס משותף על בסיס נוסחת שקילות בין בית לאומי וערכים דמוקרטים הוא נכון לשלב זה, נחלתו של המגזר הדמוקרטי-ליברלי בלבד. במצב שכזה מגילת העצמאות לא יכולה להיות אתוס שמחבר את כל קצוות החברה.
הנחה: צריך לחוקק חוקה
אחת האמרות הכי שחוקות שחוזרות במחוזות המחאה היא שצריך לחוקק חוקה, אלא שבדיקה של הנושא חושפת שמאז קום המדינה קיימת שאיפה שכזו, שאיפה שזכתה ללא מעט ניסיונות מאוד רציניים ולמרות זאת, בישראל אין כיום חוקה. איך נאמר זאת בשפה פשוטה – חוקה זה לא סטארט-אפ. חשבו על זה קודם. אבל נניח רגע להיסטוריה ונשאל שאלה בסיסית יותר: במדינה שבה מגזר דמוקרטי-ליברלי נלחם על עצם קיומם של עקרונות דמוקרטים במערכת המשטרית, ושמולו ניצבים שלושה מגזרים שונים בתכלית: מגזר לאומני-יהודי, מגזר לאומני-פלשתיני ומגזר חרדי, איזו חוקה בהסכמה רחבה יכולה לצמוח כאן? הרי ההסכמה הרחבה לא קיימת. לכל מגזר אוריינטציה משטרית שונה אז על איזה חוקה הם מדברים?
אני מניח שמדברים על חוקה ברוח דמוקרטי-ליברלי, כלומר חוקה שמנוסחת לרוחו של מגזר אחד מתוך ארבעה, כלומר חוקה מגזרית. אוקיי אז בואו נדבר על חוקה מגזרית. זה הגיוני. אבל בשביל שתהיה חוקה לכולם חייב להיות נרטיב משותף ואין כזה.
הנחה: צריך להפריד דת ומדינה
בוודאי שצריך! אז למה זה לא קרה עד עכשיו?! זה לא קרה כי קיימים גורמים מבנים שלא מאפשרים לזה לקרות ולגורמים המבנים האלו קוראים משטר אוניטרי קרי שלטון מרכזי. כשיש שלטון מרכזי אחד, כלומר מרכז אחד שיכול לקבוע את אורחות החיים במדינה, וכשלשון המאזנים היא מגזר חרדי, כזה שלא מעוניין לקיים הפרדה בין דת ומדינה, אז אין הפרדה בין דת ומדינה. האם צריך להפריד דת ממדינה? בוודאי! האם זה ניתן לביצוע בצורת המשטר הנוכחי עם יחסי הכוחות הנוכחים? לא!
ומה לגבי העתיד, אולי פעם זה יהיה אפשרי? ובכן ע"פ תחזית הלמ"ס לאוכלוסיית ישראל בשנת 2065, כ 32% מהאוכלוסייה ישתייכו למגזר החרדי. כלומר אם נאמר זאת במילים פשוטות, ככל שעובר הזמן החרדים הם לא רק לשון מאזנים הם לאט לאט יהפכו לרוב. וכשהם יהפכו לרוב, אם בישראל ישמר המשטר האוניטרי אז מדינת ישראל עלולה למצוא את עצמה כמדינת הלכה. כבר לא הפרדת דת ומדינה, אלא ממש מדינת הלכה. יש עוד מישהו שרוצה להמר על הפרדת דת ומדינה?
הנחה: צריך להקים מפלגה חדשה
לא פעם עולה הקריאה לנצל את המומנטום של המחאה בכדי להקים מפלגה דמוקרטית-ליברלית. רגע.. כבר היו לנו ניסיונות כאלו. רגע כבר יש מפלגות כאלו. אז איפה כאן החידוש? איזה שינוי מבני תביא איתה מפלגה חדשה שכזו? שינוי אלקטורלי? (לא), דרישה לחוקה? (כבר דיברנו על זה), אולי להציב את מגילת העצמאות על ראש שמחתה (כמו מר"צ ועבודה, ויש עתיד והמחנה הממלכתי). רגע. אולי מפלגה שתדגיש ערכים ליברלים? (כמו ישראל ביתנו ויש עתיד). או שאולי מפלגה שתציב את סיום הסכסוך בראש סדר העדיפויות? (כמו מר"צ). אז מה בדיוק תציע מפלגה חדשה שיש בו כדי לשנות את המבנה מהיסוד ושהדבר יהיה מקובל על שאר המפלגות, כי הרי דברים לא מתרחשים בוואקום אל במסגרת שיטה. ובשיטה הזו יש רוב למפלגות שלא מעוניינות בדמוקרטיה-ליברלית. אכן שאלה.
הנחה: נדרש מרי אזרחי
הטרנד החדש הוא מרי אזרחי כי הרי מה ההמשך הישיר למחאה אם לא מרי אזרחי. וכשמדובר על מרי אזרחי מה יותר ברור מהפעלת לחץ כלכלי על הממשלה מאשר מרד מיסים למשל לבקש לשלם בלי קבלה. אבל רגע.. שניה לפני שאנו משדלים עוסקים מורשים להיות עברייני מס בואו נעצור לרגע כדי להתבונן באפשרות אחרת, חוקית למהדרין! אפשרות להפעלת לחץ כלכלי שרובצת לפתחה של המחאה עוד מיומה הראשון אלא שאיש לא העז עד היום להרים את הכפפה. הרי יש מגזר שמזוהה עם המחאה, המשכורות בו גבוהות באופן משמעותי מאלו שבמגזרים אחרים בשוק והוא גם אחראי על כרבע מתשלומי המיסים (כך מספרים העיתונים). מדובר כמובן במגזר ההייטק. אם במגזר ההייטק יחליטו על הורדה במשכורות, לרמה מספיק טובה אבל מדרגת מס אחת או שתים למטה, ויקבעו שכר מקסימום, אז יהיה ניתן להשיג פגיעה בכמות המיסים שהממשלה גובה באופן חוקי לחלוטין. מי יודע, אולי אפילו יצטמצמו פערי השכר במשק ויקרו עקב כך כמה דברים טובים.
ועכשיו צריך לשאול את השאלה הקשה, האפשרות לבצע את המהלך המוצע כאן קיימת עוד מיומה הראשון של המחאה. איך זה שאיש ממנהיגי מחאת ההייטק לא הציע אותה? מאיפה התעוזה לבוא ולדרוש מעוסקים קטנים שהקימו עסק במו ידיהם לנקוט בעבריינות מס שתסכן את העסק כולו בזמן שמגזר חזק ומבוסס יכול לבצע מהלך חוקי ולהשיג תוצאה טובה בהרבה?
הנחה: צריך מנהיג חזק שיוביל ויאחד את כל הכוחות
הנטייה לייחל למנהיג חזק שיבוא ויעשה סדר היא סימפטום של מנטליות מושרשת מכוחה של שיטת הדמוקרטיה הייצוגית: "צריך שמישהו…." יעשה, יבנה, ינהיג, יוביל השלימו את החסר. שיטת שגר-ושכח. האזרח מצביע לנציג ומכאן ואילך הנציג צריך לעשות. הבעיה עם גישה זו שהיא מטשטשת את האפשרות האחרת – שאנחנו נעשה, שאנחנו נבנה, שאנחנו נוביל…
דמיינו את מדינת ישראל בראשית ימייה. בכדי שדברים יקרו, בכדי שתיבנה כאן מדינה, אנשים היו צריכים לעשות, אנשים היו חיבים להשתתף במלאכת היצירה ולא רק להסתמך על כך שאיזשהו נבחר ציבור יעשה בשבילם את העבודה. את החומה והמגדל הקימו חלוצים. את הישובים הקימו האנשים. אנחנו היום במצב דומה.
אז לא, לא צריך מנהיג שיעשה פה סדר! צריך ציבור שמוכן להיות מעורב באופן ישיר בשינוי. צריך ציבור שמסוגל להחליף דרייברים מאלו של הדמוקרטיה-הייצוגית לאלו של הדמוקרטיה-ההשתתפותית. זה מוביל אותנו לדבר על שיטת המשטר.
הנחה: הפתרון קיים במסגרת המשטרית הנוכחית
זו כפי הנראה הטעות המרכזית העומדת מאחורי המחאה, מסגור החשיבה בגבולות הפרגידמה המשטרית הנוכחית. במילים אחרות, מחשבה על פתרון שניתן להשיג במסגרת המשטרית הקיימת מבלי צורך לשנות את שיטת המשטר. למעשה כל התפיסות שלמעלה הן ביטוי לתפיסת עולם שמתקיימת בתוך הקופסא המכונה "משטר אוניטרי" כלומר שלטון מרכזי. כל התפיסות שלמעלה מציעות פתרון שנתון במערכת כללים של מדינה שבה מתקיימים הצירוף שבין שלטון-מרכזי שפועל לטובת הכלל, דמוקרטיה-ייצוגית ללא שחיתות שלטונית ושבה הנבחרים משרתים את העם ולא את עצמם ונרטיב משותף מוסכם שמחבר בין כל הפלגים.
כל התפיסות שלמעלה מניחות שהשיטה הקיימת עובדת אלא, שקרתה תקלה ולכן צריך לתקן! כל התפיסות שלמעלה מתעלמות ממגמות ודפוסי חברה בישראל ושתפסו תאוצה בשנים האחרונות ולכן הם מניחות מצב דברים שאולי היה נכון פעם. בפועל זה כבר לא המצב!
שיטת המשטר הקיימת נוצלה לטובת שינוי משטרי שכבר התרחש לפני מספר שנים ברמת מבנה השיח הפוליטי וכעת רק צריך לספק לו מסגרת פורמלית. הפעולות שמבצעת הממשלה סביב מערכת המשפט הן לא הדיקטטורה אלא יציקת המסגרת הפורמלית לדיקטטורה שכבר קיימת ברמת מבנה השיח הפוליטי מזה מספר שנים. כבר מספר שנים שישראל מדינה דיקטטורית ברמת המבנה וסף דיקטטורית ברמת המנגנון. לא מדובר בתקלה שהתרחשה במסגרת המשטר האוניטרי אלא במהפכה משטרית שתוכננה ובוצעה לאורך שנים על בסיס הכשל המובנה שקיים במשטר אוניטרי – האפשרות של השלטון המרכזי לרכז אצלו את כל הסמכויות ובכך להפוך דמוקרטיה לדיקטטורה.
כל זה מתרחש במקביל לתהליך עומק בחברה, שבו ארבעה מגזרים עם מערכות ערכים שונות, הולכים ונפרדים זה מזה ומפתחים תרבות אוטונומית. לכן לא מדובר בבאג בשיטה הקיימת. מערכת ההפעלה החברתית שמציע המשטר האוניטרי כבר לא מתאימה לישראל. לכן הפתרון לא יכול לבוא בצורת יישום חדש למערכת ההפעלה הישנה.
לאן ממשיכים מכאן?
החדשות הטובות הן שיש יש מה לעשות. יש מה לעשות אבל לשם כך אבל נדרשת החלפת דיסקט. וכאן יכול להתחיל המסע שלכם (בלי הנחות).