3.5.2023 – מענה לשאלה מתוך קבוצת פדרציה מגזרית.
שאלה: אני באמת עדיין לא מבינה איך פדרציה מגדרית יכולה להתקיים כאשר אין גבולות וגם לא אנחנו מחליטים לאן מיסים ילכו. אנחנו גם לא יכולים בכלל להגן על זכויותינו (במידה והרפורמה עוברת, חס וחלילה) או על דרך החיים שלנו. דבר שני: האם יש דוגמה בעולם של פדרציה מגדרית שנוכל לראות שזה ישים?
אני אנסה לפרק:
פדרציה מגזרית הוא שלב ההבשלה של תהליך המגזור שעובר על החברה בישראל כבר לא מעט שנים. תהליך המגזור יצר ארבעה מגזרים מובחנים שנבדלים ביניהם באוריינטציה משטרית וזהות לאומית שמשמשת פעמים רבות כדלק שהופך את הבידול בין מערכות ערכים שונות למדי, למוטיב בדלני של הימנעות מהאחר והגדרה עצמית הנובעת משלילת האחר (כפי שהסברתי לא מזמן ברשומה נפרדת) .
המגזרים הם: לאומני-יהודי, לאומני-פלשתיני, חרדי, ודמוקרטי-ליברלי. המגזר האחרון הוא זה שבלב העניין כל אימת שאנו מדברים על כינון אוטונומיה.
בדפוסי החברה בישראל ניתן להצביע על שני וקטורים מרכזים:
1. ממלכתיות – פרדיגמה חברתית שמדגישה את הצורך ביצירת מכנה משותף רחב חוצה דעות, זהויות ומערכות ערכים. הדפוס הממלכתי לא רק מציע מכנה משותף רחב, הוא גם מנסה לכפות כזה, גם כשברור לכל שמתקיים קונפליקט מהותי בין מערכות הערכים שמנסים לחבר. בעבר הרחוק הכפייה הזו, שהיה מאחוריה הגיון של קיבוץ גלויות שהיא גם מיזוג בין מערכות ערכים ותרבויות שונות, התבטא במה שנקרא מדיניות כור ההיתוך. הרצון ליצור ישראלי חדש לא גלותי והחלת המוטיב הזה על כולם! וכשכולם באותה סירה וכוחות שונים רוצים לנווט מה שמתחולל הוא מלחמה על ההגמוניה. מי היא הקבוצה שתשלוט בנרטיב של הזרם המרכזי. המאבק הזה בא למשל לכדי ביטוי בעבר בתחרות הבלתי פוסקת בין הליכוד למערך. לכן הזכייה של הליכוד בבחירות בשנת 77, עוד לפני המשבר הכלכלי, נתפסה אצל חלקים בעם שהיו בצד ההגמוני, באירוע טראומתי, בעוד שאצל אחרים, כאירוע מכונן ושחר של יום חדש.
2. מגזריות – במקביל לפרדיגמה הממלכתית מתקיימת עוד פרדיגמה חברתית בדפוסי החברה בישראל. המגזריות. קבוצות שמאופיינות ע"י מכנה משותף שמבדל אותו מהכלל, מתכנסות לתוך עצמן ומפתחות מיקרוקוסמוס תרבותי ולעיתים אף כלכלי (גם אם זו כלכלה לא פורמלית). אנו רואים את זה אצל החרדים שהם עצמם ממוגזרים במפנים לחרדים ספרדים וחרדים אשכנזים. אצל החרדים אנו כבר ממש חוזים באוטונומיה חלקית. זה בוודאי בא לכדי ביטוי בפעילות התרבותית שלהם, זה בא לכדי ביטוי במערכת חינוך נפרדת, שהממשלה הזו כבר שמה לה למטרה, לאפשר לה עצמאות אולי כמעט מוחלטת. זה אפילו בא לכדי ביטוי בממד כלכלי שאני מניח שמתקיים בקהילות פנימה בפורמט שאנו מכנים כלכלה שחורה.
אנו גם רואים את זה אצל הפלשתינים הישראלים. השנים הרבות של הרשימה המשותפת האיצו תהליך של בידול סביב הליבה הלאומית. אנשים שבעבר אולי היו מגדירים את עצמם כערבים (זהות אתנית), מגדירים עצמם היום כפלשתינים (זהות לאומית). במקרה של הפלשתינים, כמו במקרה של החרדים הבידול הקהילתי, לעיתים הגיאוגרפי, תרם לא מעט לתהליך ההתמגזרות.
אך תהליך ההתמגזרות לא מוגבל אך ורק לחרדים ולפלשתינים. כבר מספר שנים שמתרחש תהליך מואץ שיוצא כנגד מוסכמות עבר של הזרם הממלכתי ויוצר חיץ בין שני מגזרים נוספים: המגזר הלאומני-יהודי והמגזר הדמוקרטי-ליברלי.
זה לא רק משהו שקרה באופן אורגני, אותה מניפולציה שבוצעה על מבנה השיח הפוליטי והפכה את המלה "שמאל" למסמן ריק, שמגדיר את כל מה שהוא לא המחנה של הדיקטטור, תהליך שמתואר בהרחבה במצגות הרחבת השיח , אותו תהליך, ניתץ את הזרם הממלכתי מבפנים ולא הותיר מקום לפשרה או אפילו לדרך שדרכה ניתן לחזור לאחור. הפיכת מבנה השיח לכזה שתומר בשלטון אבסולוטי, יצר הבחנה בלתי הפיכה בין המגזר הדמוקרטי-ליברלי (שנשללה ממנו זכות הקיום כמשמעות מלאה במבנה השיח החדש) לבין המגזר הלאומני-יהודי שנשען לחלוטין על המבנה הדיקטטורי שמספק לו את רכיב איון (להפוך לאין) המשמעות של המחנה שכנגד. למרות שהמגזר הלאומני-יהודי הוא לא קבוצה מונוליטית אלא שתי קבוצות.
הקונפליקט הזה בין שני המגזרים, שהוא חלק מתהליך המגזור בא לכדי ביטוי במצגות מבוא לפדרציה במה שאני מכנה מלחמת תרבות . החיסול מבפנים של הזרם הממלכתי, שמגילת העצמאות היא ליבתו, בא לכדי ביטוי במה שאני מכנה מצב פוסט ציוני.
כבר אין ציונות אחת מאוחדת שמדלגת על ההבדלים בין מרכיביה ומציגה לעולם נרטיב משותף של בית יהודי. יש שתי ציוניות. זו של המגזר היהודי-לאומני וזו של המגזר הדמוקרטי-ליברלי. הסיבה שהקונפליקט עוד מתקיים היא ששני המגזרים עוד לא לגמרי הפנימו שהסיפור של "הממלכתי" נגמר, לכן הם ממשיכים לריב. אבל לא על ניואנסים אלא על מהות עקרונית. הם רבים על אופי המשטר. יש שרוצים משטר דמוקרטי ויש שרוצים דיקטטורה (גם אם אינם מוכנים להודות בכך).
אם כך יש לנו ארבעה מגזרים, ויש לנו תהליך מגזור מאוד אינטנסיבי אבל כל זה מתרחש על פלטפורמה משטרית לחלוטין לא מתאימה למציאות מגזרית. על פלטפורמה של שלטון מרכזי, מה שמכונה משטר אוניטרי.
אותו משטר אוניטרי הוא הגורם שמזוהה אצל רבים מאלו הגורסים שיש לבצע מעבר למשטר פדרטיבי, כלב ליבה של הבעיה. כפי שהסברתי פעמים רבות, למשטר אוניטרי יש כשל פטאלי שמאפשר לשלטון לרכז אצלו את כל הכוח, עד כדי הפיכת מדינה דמוקרטית למדינה דיקטטורית. ומי אוחז בשלטון, קואליציה של המגזר הלאומני-יהודי והמגזר החרדי. ומי נלחם מולם, כרגע בעיקר המגזר הדמוקרטי-ליברלי. זו לא סתם דיקטטורה. זה לא איזשהו גנרל שהשתלט על המדינה. זו מלחמה בין מגזרית. המלחמה הזו תסתיים רק כאשר יכונן הסכם חברתי חדש שמסדיר את היחסים בין ארבעה מגזרים שחולקים מרחב משותף.
המלחמה תסתיים רק כאשר יוגדר מצב פורמלי חדש שמסדיר את ההסכם החברתי בין המגזרים, קרי שיטת משטר חדשה.
לכן הדבר שאנו מכוונים אליו בכנען הוא שינוי בשיטת המשטר. עכשיו אפשר לדבר על פתרון. לאחר מכן אפשר לדבר על הפרקטיקה.
הפתרון שאנו בכנען מציעים נקרא פדרציה מגזרית. זוהי שיטת משטר פדרטיבית שמניחה קיום של ארבע אוטונומיות תרבותיות כלכליות, לכל אחת ממשל עצמי שמגזיר כללים בתוך המסגרת האזרחית של המגזר, ובאמצע ממשל פדרלי משותף שמבוסס על הקונצנזוס שבין המגזרים, ההסכם החברתי החדש. פתרון כזה לא יכול לקרות מחר בבוקר אלא הוא תוצר של תהליך מגזור. פתרון כזה אפשרי רק כשתהליך המגזור יבשיל.
תנועת כנען נבדלת מתנועות פדרטיביות אחרות בכך שהיא לא אומרת בואו נחתוך, בואו נפריד, בואו נצייר גבולות פעולות שדורשות קונצנזוס כללי אפריורי של כלל המגזרים, ושל השלטון המרכזי, קונצנזוס שהוא לדעתי לא ריאלי כשבוחנים את הנתונים, אלא היא אומרת דבר אחר לגמרי. תנועת כנען אומרת בפשטות:
ישנם כאן דפוסי חברה שמתפתחים כבר שנים, בואו נזרום איתם, בואו ניתן לדברים לקרות. בואו נקדם בברכה את התהליך הבלתי נמנע של התמגזרות. מגזור זה לא דבר רע, זה תהליך, ולא ניתן לעצום עיינים ולהמשיך לשחק במשחק של הזרם הממלכתי כאילו שזה לא מתרחש. לכן אנו לא רק תומכים ב-מגזור ומקבלים אותו כתהליך שמחייב התייחסות קונסטרוקטיבית, אנו אפילו רוצים לעזור ל-מגזור להתרחש מהר יותר, כך שההבשלה תתרחש מהר יותר, ויהיה ניתן להגיע לפלטפורמה חדשה משותפת, הסכם חברתי חדש, מהר יותר. אנו עושים את זה הן בראיה כללית, לטובת קידום של הסכם חברתי חדש בין המגזרים, והם כאקט הישרדותי כי אנו מבינים שהשילוב בין מלחמת תרבות, מצב פוסט-ציוני ודמוגרפיה פירושו שאם ישראל תמשיך לקיים משטר אוניטרי, לנו המגזר הדמוקרטי-ליברלי, אין מה לחפש כאן עוד 20 שנה.
מה זה אומר לעזור ל-מגזור להתרחש?
כאן צריך להבין מיהו המגזר שמסרב להכיר בתהליכי המגזור, מכחיש את התהליך, תופס את התהליך כאיזושהי תקלה זמנית ולא מבנה חדש, ולכן גם ממשיך להתעקש להיות ממלכתי אבל לא סתם ממלכתי, היפר ממלכתי , ממלכתי שממציא את הממלכתיות מחדש, עם כל מיני ריטואלים שחלקים מהם כבר בצבצו ביום הזיכרון האחרון, ולמעשה מבסס עצמו כ-סימולקרה של ממלכתי במרחב הישראלי?
ברור שאני מדבר על המגזר הדמוקרטי-ליברלי. מגזר ששמח כל שבת וגם באמצע שבוע להיות מחנה (בהפניה לרשומה קודמת שכתבתי…) אבל מסרב להיות מגזר .
ולכן, היות שגם אנו בתנועת כנען, תופסים עצמנו כחלק מהמגזר, או ליתר דיוק, תופסים עצמנו כמגזר בזמן שרבים אחרים תופסים עצמם כמחנה, פועלים במספר רמות:
1. ברמת מבנה השיח אנו פועלים להחדיר את המסמן אוטונומיה שהיא מסמן שמתווה דרך לנרטיב מגזרי. אנו גם פועלים להחדיר את המסמן פדרציה מגזרית שהוא עמוד הענן שהולך לפני המגזר. לשם אנו מכוונים. אנו גם פועלים לסמן את המשטר הקיים ככזה שדורש החלפה בכך שאנו מסמנים אותו עם המסמן המשטר הישן.
2. ברמת כינון המסומן, מרחב המשמעות בניית הנרטיב, אנו פועלים באופן קונסטרוקטיבי לכינון תהליכים שמתוכם תיווצר אוטונומיה הלכה למעשה. כאן נכנסים הפרויקטים שאנו נהיה מעוניינים לעשות בתחום החינוך הכלכלה התרבות הרוויה והבריאות.
3. בעתיד, כשהתנאים יבשילו, נחבור לעבודה משותפת עם מגזרים אחרים ונעבוד איתם על החוזה החברתי החדש שבבסיס הפדרציה במגזרית.
אם לסכם עד כה, פדרציה-מגזרית זה לא יצור שנחת מהחלל החיצון אלא פשוט כינוי למצב הפורמאלי העתידי והבשל של תהליך המגזור שעובר על החברה הישראלית. פדרציה-מגזרית אפשרית כי היא כבר מתרחשת. אלא שהיא מתרחשת במסגרת משטרית שלא תואמת הסדרה בין מגזרים עם מערכות ערכים שונות. לכן גם קשה להבחין בה, במיוחד כשמבינים את העולם בפריזמה של הזרם הממלכתי.
פדרציה-מגזרית איננה תלוית גיאוגרפיה, כי היא מבוססת על חלוקה ע"פ אוריינטציה ולא ע"פ אזורי מחייה. ניתן לקיים במרחב משותף ריבוי של מערכות ערכים בתנאי שמסדירים את מערכת היחסים ביניהם. חברה שמבוססת על צורת מחשבה של זרם מרכזי אחד משותף שכולם חייבים להסכים על אופיו (ואם אפשר אז שגם יהיה ליברלי כמו שאנו רוצים), זו חברה שמסרבת לקבל את תהליך יחסיות תרבותית שבאה לכדי ביטוי עוצמתי בתהליך של המגזור. אנו מיצרים עובדות בשטח כדי לגרום למכחישים להחליף דיסקט. זה לא יקרה מייד, זה יקרה באופן הדרגתי. וכשזה יבשיל אצלנו ואצל המגזר הלאומני-יהודי, נוכל לשבת, ארבעת המגזרים ולדבר על חוזה חברתי חדש, מערכת הפעלה חדשה שניתן להפעילה בלי שרטוט גבולות, בלי נקודת ביקורת-גבולות על כביש 5 ובלי לחלק את הכנרת.
מחר אענה כאן על שאלות האייך (למשל מיסים) …. שהן כשלעצמן דורשות הרחבה והתייחסות לשתי תקופות מאוד שונות אחת מהשנייה.