7.6.2023 – תשובה לשאלה שנשאלה בקבוצת פדרציה מגזרית.
אני רוצה להשיב בהרחבה על השאלה של ליאב. לא להיבהל מאורך התשובה. כשאני מפנה אנשים לשאול שאלה בקבוצה זו מדובר לרוב בשאלות שנוגעות במהות של מה שאנו עושים. על שאלות מהותיות אני אוהב לענות בצורה מורחבת.
השאלה של ליאב: כיצד החלוקה לאטונומיה/פדרציות מגזריות תפתור את בעיית השיוויון בנטל? כל עוד תחת מדינה אחת וצבא אחד. אם חרדים לא יוכלו לכלכל את עצמם, מאיפה יבוא הכסף והאם זה לא יוצר סיר לחץ שסופו להתפוצץ?
תנועת כנען היא תנועה שיעודה שינוי שיטת המשטר והצלת המגזר הדמוקרטי מסכנת ההכחדה המרחפת מעל ראשו באם שיטת המשטר הנוכחית, שיטת משטר אוניטרי תמשיך להתקיים בעתיד. לגבי הכשל במשטר אוניטרי שמאיים על המגזר הדמוקרטי-ליברלי, ראו מידע נוסף באתר הבית ובוויקי (או תשאלו ואסביר).
מי שצפה אתמול במצגת הרקע על כנען, זוכר בוודאי את השקף שבו הוצגה תמונה מהסצנה התנכית עם עמוד הענן שצועד לפני המחנה. הכותרת של אותו שקף הייתה "עמוד הענן שצועד לפני המגזר" ולא לחינם. הכותרת מכילה מחד עמוד ענן כלשהו כלומר גורם שמתווה לנו כיוון מסוים, מאידך אנו מדברים על מגזר ולא על מחנה.
כל הפעולות שלנו מוכוונות לנ"צ בעתיד, אירוע פורמלי משטרי למשל משאל עם, שבו יוחלף המשטר הישן במשטר חדש אותו אנו מכנים פדרציה מגזרית. הפעולה שלנו לכינון אוטונומיה תרבותית כלכלית גם היא מוכוונת לשם. בפעולות שלנו לכינון אוטונומיה אנו עוזרים לתהליך המגזריות שעובר על החברה הישראלית להבשיל. אנו רוצים שהוא יבשיל בכדי שניתן יהיה לכונן משטר מסוג אחר, משטר שמסדיר את מערכת היחסים בין המגזרים ומאפשר לכל מגזר לקיים אורח חיים התואם את ערכיו מחד ומאידך לנהל מערכת יחסים מובנית וממשקים עם מגזרים אחרים דרך המנגנונים הפדרליים.
ולמה כל זה חשוב? הנקודה המרכזית כאן בהקשר לשאלה שהעלה ליאב היא, שבקונטקסט של כנען אנו מדברים על פרדיגמה משטרית חדשה, כזו הניצבת אל מול הפרדיגמה הישנה, מבססת את עצמה ברמת הקהילה, הידע, המתודולוגיה והפרקטיקה ומציעה עצמה כתחליף. ולכן להבדיל משיטות פעולה אחרות אשר מנסות לפעול בכדי לתקן את הליקויים שבפרדיגמה הקיימת, הפעולות שלנו אינן מוכוונות לתיקון הליקויים המבניים של המשטר הישן אלא לכינון משטר חדש שבו מערכת היחסים בין הישויות הפועלות היא שונה, ולכם גם השאלות שונות והסוגיות אחרות.
מכאן נובע, שכשאנחנו באים לבחון בעיות בפרדיגמה הקיימת אנו מנסחים את השאלה לגביהן במסגרת כללי משחק אחרים מאלו שפועלים בפרדיגמה החדשה. השאלה כיצד החלוקה לאטונומיה/פדרציות מגזריות תפתור את בעיית השיוויון בנטל מניחה שכנען כתנועה מתמקדת בתיקון בעיות מבניות בשיטה הקיימת ולכן היא אמורה לנסח את עצמה דרך מענה לבעיות המבניות הקימות. זה כאמור לא המקרה.
כנען לא מגדירה את עצמה ע"פ הבעיות הקיימות במשטר אוניטרי, במקרה זה בעיה של חוסר שוויון ויחסי תלות בין מגזרים אלא ע"פ מערכת כללים אחרים הנובעת משיטת המשטר של פדרציה מגזרית.
במקרה של כנען יש רכיב נוסף שאנו צריכים לשקלל כאשר אנו מתייחסים לשאלות האיך, רכיב התקופה שבה מתרחש התהליך. כפי שהראיתי אתמול במצגת אנו מדברים על תהליך שחלקיו הראשונים מתרחשים במסגרת המשטרית הקיימת (תקופת בין המשטרים) ועל חלק אחר בתהליך שבו המשטר הוא משטר של פדרציה מגזרית והכללים שבו שונים מאלו של משטר אוניטרי.
הצורך לנסח תשובות בתלות בתפיסה פרדיגמטית שונה מחד ובתלות בתקופה מאידך מסבך את העניינים כמובן, כי כל שאלה מתפרקת לפחות לשתי תתי שאלות, ראשית, איך הדברים יקרו בתקופת בין המשטרים ושנית איך הדברים יקרו כאשר פדרציה מגזרית תהיה שיטת המשטר הפורמלי.
ניקח את השאלה, נפרק אותה לרכיבים וננסה לראות איך מרכיבים ממנה שאלות חדשות שמנוסחות דרך שיח אחר.
1. שוויון בנטל – זהו ביטוי שמניח קיומה של כלכלה אחת, קופת ציבורית אחת שכלל המגזרים מפרישים אליה דרך מיסים, והממשלה מחלקת את המיסים באופן שאמור לשקף את טובת כלל הציבור ובלי לקפח מגזר מסוים או להשתמש במגזר מסוים כפרה חולבת של מגזר אחר. וזהו אכן המצב הרצוי במשטר אוניטרי. כל עוד הממשלה נתפסת כלגיטימית וכזו ששיקוליה עניינים, מתקיימת ההנחה הסמויה שהממשלה משקללת את כלל השיקולים ופועלת באופן שלטווח הארוך ייטיב עם כלל החברה. אף פעם אין שוויון, כולם יודעים זאת ולכם הלגיטימיות שמקבלת הממשלה היא רכיב קריטי שאמור לשמש כמצע לפעולות שחלקן לא פופולאריות אבל אמורות להיטיב עם הכלל לאורך זמן. כאשר הממשלה לא לגיטימית והחלטות מתקבלות כך שחלק מהציבור תופס אותן כלא ענייניות, ככאלו המונעות משיקולים זרים, כמפלות לרעה חלקים בציבור, כנצלניות ובלתי צודקות אנו בבעיה. ובישראל אנו אכן בבעיה.
במקרה של ישראל הביטוי שוויון בנטל קשור לא רק לכלכלה אלא גם לשרות בצבא שהוא שירות חובה נכון להיום. גם כאן יש תפקיד מכריע למידת הלגיטימיות שהציבור מעניק לשלטון המרכזי. כל עוד היתה לגיטימיות הייתה טרוניה שקטה בהקשר לחוסר השוויון המובנה בהקשר לשירות בצבא. כאשר נגוזה הלגיטימיות אצל ציבור שלם, הטרוניה הפכה לצעקה. אגב שימו לב שבהקשר של השירות הצבאי הטרוניה המושמעת מפלה בין המגזר החרדי והמגזר הפלשתיני. שני המגזרים האלו תורמים פחות, הרבה פחות לנטל השירות הצבאי. אבל על המגזר החרדי כועסים יותר. נקודה למחשבה.
עכשיו ניקח את הביטוי שוויון בנטל ונבחן אותו מפרספקטיבה של פדרציה מגזרית. בפדרציה מגזרית אין כלכלה אחת אלא חמש כלכלות. לכל אחד מארבעת המגזרים יש כלכלה פנים מגזרית שמממנת שירותים חברתיים במגוון נושאים ויש גם את הכלכלה המשותפת של השלטון הפדרלי שהיא יותר ממוקדת ולמעשה מכילה רק חלקים מסוימים מהכלכלה המשותפת שבמשטר מרכזי.
אנו רואים אם כך שהמונח שוויון בנטל בפרספקטיבה של פדרציה מגזרית מצטמצם באופן משמעותי ומתמקד רק באופן שבו המגזרים השונים תורמים לכלכלה המשותפת. כלומר, שאנו נצטרך לנסח שאלה שונה כמו למשל: "איך תוסדר התרומה של כל אחת מארבע הכלכלות המגזריות, לכלכלה המשותפת?"
ומה לגבי השירות הצבאי? קשה לענות על כך כי קשה להעריך את המצב הגיאופוליטי בעוד 10 שנים שיכול להשתנות באופן דרמטי כתוצאה ממשבר האקלים. אני מניח שצה"ל שכבר היום אינו באמת צבא העם יהפוך לצבא מקצועי והשירות בו יהיה בשכר. השינוי הזה יזמין אוכלוסייה של אברכים להשתמש בצבא כמקור פרנסה זמין.
ומה לגבי התרומה של פדרציה מגזרית לנושא הצבאי? אני מאמין שככל שהמגזר יתעצם ויקלוט לתוכו גם אוכלוסייה ערבית ליברלית (שימו לב שבשיח של כנען 'ערבים' זה שיוך אתני ולא מגזר) כך יגדל מספרם של הערבים המשרתים בצבא. וכמו במקרה של החרדים גם כאן הזמינות של מקור פרנסה יכולה רק לעודד עוד ערבים להתגייס.
ועכשיו את מה שנאמר כאן לגבי שוויון בנטל אנו צריכים להכניס למעין סימולטור של זמן ולנסות לתאר איך היחס אל הסוגייה הזו ילך וישתנה ככל שתהליך המגזריות ילך ויתקרב להבשלה. זהו רכיב התקופה שהזכרתי קודם לכן.
לדוגמה איך המעבר ההדרגתי מכלכלה אחת לחמש כלכלות שאכן יהיו גם אם באופן בלי פורמלי, ישפיע על האופן שבו אנו מסתכלים על סוגיית השוויון בנטל. אני משאיר לכם את זה כתרגיל מחשבתי, אנו כמובן עוד נדבר על זה הרבה.
2. ניקח את הביטוי: "חרדים לא יוכלו לכלכל את עצמם"
במסגרת המשטרית הקיימת קונה לה אחיזה הטענה שחרדים לא יכולים לכלכל את עצמם בגלל שאינם לומדים לימודי ליבה, ומשקיעים את זמנם בלימוד תורה וכו'. ברור לכולם שהטיעון הזה הוא מאוד מאוד יחסי למה שקורה בישראל כי בעולם במקומות אחרים קיימות אוכלוסיות של חרדים או אנשים אדוקים מדתות אחרות, שכן עובדים וכן מתפרנסים. כך שלא מדובר בתופעת טבע אלא בסוגיה תלוית נסיבות.
ובכל זאת כדאי לפשפש בפרדיגמה הקיימת ולנסות להבין מה מקורות התפיסה הזו שחרדים לא יוכלו לכלכל את עצמם. אחד מהמקורות קשור לתפיסה ההגמונית שהציבור הדמוקרטי ליברלי מיחס לעצמו בזרם הממלכתי. התפיסה ההגמונית הזו מתרגמת את מערכת החינוך הממלכתית, זו שיש בה את לימודי הליבה לערוץ המוביל לפיתוח כלכלי ופרנסה טובה. שימו לב למלה ליבה במונח לימודי ליבה. מי קבע שהמקצועות שמשרד החינוך כולל במסגרת הלימודים לבגרות הם ליבה? איזו ליבה זו?
זו לגמרי הטיה תרבותית של הציבור הליברלי שמבין את העולם הכלכלי שלו עצמו כליבת הענין. עולם שבו האינדיבידואל אמור להיות מצויד בנערותו בכלים שיהפכו אותו לבוגר (או בורג) פרודוקטיבי בקפיטליזם ניאו ליברלי. אני לא מזלזל בערכים אלו, גם אני אוחז בהם אבל אלו הם ערכים יחסים שנתפשים בטעות כערכים מוחלטים. מה מקנה להם ערך מוחלט? הגמוניה שאותו ציבור ליברלי החזיק בעבר בזרם הממלכתי. הגמוניה שהולכת ועוברת לאחר והציבור הליברלי נלחם בכל כוחו בכדי להחזיר לעצמו את השליטה בה. זוהי מלחמת התרבות המתוארת במצגות מבוא לפדרציה.
עכשיו נבחן את הביטוי "חרדים לא יוכלו לכלכל את עצמם" ונבחן אותו בפרדיגמה של פדרציה מגזרית. אתם כבר מנחשים שבתפיסה של פדרציה מגזרית הביטוי הזה לא תקף. התפיסה של פדרציה מגזרית מניחה שלכל מגזר תהיה כלכלה פנים מגזרית שנותנת מענה לחלק ממעטפת השירותים הנדרשת. הכלכלה הזו מבוססת על עבודה ומקורות נוספים. כלומר היווצרותה של אוטונומיה מגזרית מותנית ביכולת המגזר לכלכל את עצמו במגוון רחב של שירותים חברתים.
האם חרדים עובדים? כן חרדים עובדים במקומות אחרים בעולם שבהם לא מתקיימת תלות מבנית של המגזר החרדי באוכלוסייה האחרת. אברך שלא יקבל מענקים מהמדינה יצא לעבוד. ואם היכולת להשיג עבודה תלויה בהשכלה מסוימת אז אותו ציבור יעשה את הנדרש בכדי לרכוש את אותה השכלה.
ומה יניע את תהליך ההפרדות מעטיני החשבון המשותף? פיצול החשבונות! ככל שתהליך המגזריות ילך ויבשיל התלות של המגזר החרדי במגזרים אחרים תלך ותקטן. ככל שהכלכלה הפנימית של המגזר החרדי תלך ותהפוך לאוטונומית כך תהליך ההתנתקות מהעטין המשותף ילך ויתקדם. זה ענין מבני!
למעשה יש שני ווקטורים שפועלים כיום על מגזר זה, מחד אנו רואים בתקציב האחרון כיוון ברור של אוטונומיזציה חרדית (בתחום החינוך). מצד שני מוצגת לנו מנטליות של תלות. אלו שני וקטורים שמקורם בשני מבנים שונים. הווקטור של התלות מקורו בפרדיגמה של משטר אוניטרי. הווקטור של אוטונומיה מקורו בפרדיגמה של פדרציה מגזרית. שני הווקטורים מיצגים חילופי פרדיגמה במגזר החרדי. אני מאמין שהווקטור של האוטונומיזציה הוא זה שיגבר. למה?
כי גם מגזרים אחרים פועלים בכוון של אוטונומיזציה. המעבר משלטון מרכזי לארבע אוטונומיה הוא תהליך שהולך ומתגבר. כשאנו מסתכלים היום על המגזר החרדי, האוטונומיה שלהם נראית לנו כמוטציה. נטע זר בתפיסת עולם של משטר אוניטרי. המוטציה הזו היא הדגם ראשוני של הנורמה בעתיד. דגם שהגרסה הבאה שלו כבר תהיה שונה.
כעת נכניס את זה לסימולטור של זמן וננסה לדמיין איך יראו עשר השנים הבאות. אם אכן נחזה בהתהוות הדרגתית של ארבע כלכלות, בתהליך מובהק של אוטונומיזציה, איך זה ישפיע על יכולת ההתפרנסות של מגזרים שהיום נחשבים כנתמכים כלכלית? האם הם יחוו קריסה כלכלית או שבעצם יפגינו תקומה כלכלית?
וזה כמובן רק חלק אחד במשוואה, כי גם להתארגנות ולהתעצמות של כלכלת האוטונומיה הדמוקרטית-ליברלית, תהיה השפעה על מגזרים אחרים. ניתוב ההון לתוך מיקרוקוסמוס כלכלי, מעבר לצרכנות של שירותים פנים מגזרים ושילוב כלים של התאגדות קואופרטיבית ישפיעו על הכלכלה הכללית המשותפת ולאורך זמן יגרמו לחלקו היחסי של הציבור הדמוקרטי-ליברלי בעוגת המיסים לקטון. זה הוזכר בעבר במספר דיונים ועוד נדבר על כך בעתיד. זה נושא מאוד רחב שראוי לדיון נפרד.
אלו דוגמאות לשאלות שילוו אותנו בדרכנו לפדרציה מגזרית. התשובות שתביא איתה הפרדיגמה חדשה, פרדיגמה פדרלית, הן ממין אחר מזה שהינו מצפים לו במסגרת הפרדיגמה של משטר אוניטרי. כשהמציאות מתארגנת באופן שונה הפתרונות אחרים מאלו שדמיינו.