כיצד ניתן להתחסן כנגד הסחפות בשטף המידע?

כיצד ניתן להתחסן כנגד הסחפות בשטף המידע? כיצד ניתן לעמוד בזרם המילים ואף להטלטל מהן אך בלי להסתמם מהן?

כל אדם הוא בו בזמן קולט פאסיבי ואקטיבי של מילים, כל עוד אלו מגיעות בעצימות שמאפשרת מספיק זמן ליותר מפירוש אחד בודד.

אך מה קורה לנו כאשר המילים (הקולות, הטקסים והתמונות) מגיעות בנחשול אדיר ובלתי פוסק? מה קורה כשהזרם כל כך חזק ואינטנסיבי שאין לנו זמן ליצר יותר מפירוש אחד?

במצב כזה אנו פועלים כמהופנטים, כמסוממים ע"י העצימות שמהדהדת פרשנות אחת בודדת. זהו מצב אופטימלי לעיצוב תודעה ע"י גורמים שמפיקים כח ועוצמה מהאופי האינסופי של שטף המידע.

האם ואיך ניתן להתחסן?

אפשרות אחת היא להמנע משטף המידע מה שפעמים רבות אומר בעצם להמנע מטכנולוגיות שיתוף המידע של העידן המידעי, למשל רשתות חברתיות ועיתונים דיגיטלים.

אפשרות נוספת הקשורה באופן ישיר לדברים שפרסמתי כאן אתמול בלילה, על גישות המנתחות תופעות דרך חיפוש של מבני שיח והנחת מוצא של יחסיות תרבותית היא – לא להפסיק לשאול על המבנה. לא להפסיק לרצות לחשוף את המסמנים, התבניות והנחות היסוד שבבסיס הטקסטים הקולות והתמונות.

אחד הכלים החשובים, שהביא עמו הזרם הסטרקטוראליסטי ובהמשך הפוסט-סטרקטוראליסטי, שהופיע בעשורים הראשונים של המאה ה20, הוא הנחת עבודה, שניתן לבצע פעולה אנליטית על מילים וטקסטים כך שניתן להפריד בין מבנה ותוכן.

הנחת העבודה הזו שישומה ניתן לביצוע בשדות המחקר של מדעי החברה הביאה עמה אוסף של גישות חדשות בתחום חקר התרבות והנפש, המציעות דרכים חדשות ומהפכניות לתקופתן לבחון מציאות חברתית ואינדבידואלית.

אחת מהתרומות החשובות של הנחת עבודה זו הוא בהיותה כלי שמאפשר לחוקר לבחון תופעות מעמדה של "לא להבין". אבל מה זה אומר?

הבנה מתרחשת במימד המשמעות של המילים, היא בחירה של פירוש מסויים כזה או אחר למילים, היא יצירה אקטיבית של הקשר בין מילים.

עמדה של "לא להבין" מאפשרת להתמודד עם מילים מבלי להיות כבול לשטף המשמעות של המילים אלא תוך חיפוש מתמיד אחר מבני-על שחושפות המילים.

עמדה כזו מתאפשרת כאשר החוקר מוכן לקבל פרקטיקה שעוה הפרדה בין הרובד התוכני של משמעות לרובד המבני של מילים וטקסטים.

עמדה של "לא להבין" איננה מצב קיומי קבוע. לא מדובר בסוג של על-אדם. אדם מעצם היותו יצור חברתי לא יכול לחמוק מהיותו חלק בשדות משמעות כאלו ואחרים. לכן לא מדובר במצב קיומי חדש אלא בעמדה חוקרת חדשה שבה החוקר יכול להיות נוכח בתוך שטף של מילים מבלי לקטוע את השטף באמצעות פעולת פירוש. החוקר איננו מאזין פאסיבי אלא מאזין אקטיבי אך לא במובן הרגיל של המלה. הוא אקטיבי במובן של נסיון לאתר תבניות ומבני-על בשטף המילים.

כדי שחקירות מסוג זה תוכלנה להתקיים, חייבים לאפשר מרחבי מחקר שבהם ניתנת לשטף המילים אפשרות לזרום על פני השטח.

אם אני חוזר לשאלת הפתיחה של הרשומה לגבי האפשרות לעמוד בשטף המידע מבלי להסתמם ממנו אפשר כעת להבין שאותה פרקטיקה שפותחה במאה הקודמת יכולה לסייע לנו בעידן המידעי. לא רק ככלי מחקרי אלא גם ככלי שמאפר לנו כפרטים וכקבוצות להיות חלק משטף המידע מבלי להיות מסומם ממנו. יש קשר ישיר בין האינטנסיביות של המילים בעידן המידעי לבים פריחה של תנועות המבצעות משטור של השפה.

קל יותר למשטר שפה כאשר יש טכנולוגיה שמאפשרת להדהד פירוש בודד.

לפיכך, כשאתם עומדים בזרם אל תבינו, אל תתפתו להתמכר לפעולה אינסופית של פירוש, אל תתפתו להדהוד של פירוש בודד שמופיע כהקשר דומיננטי שמכתיב מה נכון ולא נכון. חפשו את המבנה.

———-

מקור טוב ונגיש יחסית ללמוד על הנושא הוא ספרו של ג'ון סטורוק, "_סטרקטוראליזם_
https://resling.co.il/product/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D/

אפשר גם לבקר (ולעשות בוקמרק של האתר) באתר האנציקלופדיה של הרעיונות:

סטרוקטורליזם