8.6.2023 – תשובה לשאלה שנשאלה בקבוצת פדרציה מגזרית ביום
אני רוצה לענות בהרחבה לשאלה השניה של ליאב: "איך אתה רואה חילונים וחרדים-ליברלים(?) בנים ובנות לומדים באותה הכיתה?"
התשובה הקצרה היא כן. ככל שמדובר במסגרות של כנען אנשים האוחזים באמונות שונות יחלקו את אותו מרחב. לדוגמא ילמדו יחד באותה כיתה.
כדי להסביר ולהרחיב אני אתייחס למספר ממדים:
1. מקומה של הזהות בתפיסה הכנענית.
2. שתי עמדות של זהות ביחס לעצמה.
3. חילוניות אל מול דתיות.
3. חלוקת המרחב.
4. מבנה המשפך של מערכת החינוך העתידית.
מקומה של הזהות בתפיסה הכנענית –
בתפיסה הכנענית זהויות שונות שאדם מאמץ הן עניין פרטי ולא חלק ממנגנון פוליטי. וזה תקף בין אם מדובר בזהות אמונית, בין אם מדובר בזהות לאומית, בין אם מדובר בזהות מגדרית ובין אם מדובר בזהות מינית והין אם מדובר בזהות מסוג אחר. כל אדם הוא תמהיל של זהויות והבחירה באופיו והרכבו של התמהיל היא זכות בסיסית.
זה נכון בממשל, במערכת החינוך, במרשם הנישואים, בעבודה במסגרת הקואופרטיב, או בכל מסגרת אחרת של כנען. הזהות עמוקה ככל שתהיה היא ענין פרטי ולא קטגוריה ממיינת.
שתי עמדות של זהות ביחס לעצמה –
הזהויות מתורגמות בד"כ לאחת משתי עמדות של הגדרה עצמית. הגדרה עצמית המבוססת על חיוב והגדרה עצמית המבוססת על שלילה.
במקרה הראשון, עמדה חיובית (פוזיטיבית) אדם או קבוצה מגדירים אם עצמם דרך "ההבדל שחוזר", אותם אלמנטים קבועים שמבדלים אדם או קבוצה מהאחר ונתפסים כייצוג פוזיטיבי מכליל של הזהות. לייצוג הפוזיטיבי יש שדה תופעות, כלומר ניתן להצביע על סממנים כאלו ואחרים הניתנים לתפיסה או לפרשנות, אבל אין לו נתון אטומי כלשהו שניתן להגיד שהוא ליבת הזהות. ליבת הזהות היא דמיונית או איזושהי הנחה לוגית. בדיוק כפי שאין ל"אני: איזשהו ייצוג אמפירי סינגולרי שהוא הוא הדבר הזה שאנו מכנים אני. הזהות במופע החיובי שלה היא למעשה ההבדל. לכן היות שייצוג חיובי הוא למעשה תפיסת ההבדל, עמדה חיובית ביחס לזהות מקדמת יחסיות. והיות שאנו עוסקים במכלול של החברה היחסיות שאנו מדברים עליה היא יחסיות תרבותית.
במקרה השני, עמדה שוללת, אדם או קבוצה מגדירים את עצמם דרך שלילה של זהות או זהויות אחרות. גבולות ההגדרה העצמית הן למעשה כל מה שהוא לא הזהות האחר. ליבת הזהות הוא דחייתו של האחר. עמדה זו של זהות מקדמת אחידות מסר ודטרמניזם תרבותי. הזהות האחרת היא באג, חריגה מהסדר הנכון.
הנה מספר דוגמאות:
ההקשר של זהות לאומית השפה מגישה לנו שתי מילים שמשקפות (לשיטתי) את שתי העמדות האלו: 'לאומי' ו 'לאומני'. המלה 'לאומי' משקפת הגדרה עצמית על בסיס המכנה המשותף לקבוצת הלאום. לאומיות תרצה להיות מכוננת כמדינה או כאוטונומיה. המוטיב המרכזי שבה הוא המוטיב היוצר בית לאומי.
המלה 'לאומני' משקפת הגדרה עצמית שבסיסה בדחייתם של לאומים אחרים. למשל כאלו המתחרים על אותם משאבים. לאומנות תרצה להיות מכוננת כבלעדיות. המוטיב המרכזי שבה הוא הדרת האחרים מהמרחב המשותף.
ניקח עוד דוגמה הפעם מעולם הזהויות המגדריות. אנו יודעים שיש קבוצות רבות שהתחילו את דרכן כקבוצות הנלחמות על שוויון זכויות, דרישה להכרה באוחזים בזהות מסוימת כבעלי זכויות שוות, ובהמשך אותן קבוצות פיתחו את מה שאנו מכנים פוליטית זהויות כלומר הנכחה פוליטית עודפת של הזהות במרחב הכוח הפוליטי עד כדי כך שעצם הזהות הופכת לסיבת התביעה לזכויות שוות ולא למשל איזושהי הנחה כללית (יש שמכנים זאת אוניברסאלית) על שוויון בין בני אדם. הפזה הראשונית של התנועות האלו היא פזה חיובית, שלומר הן מתממשקות למרחב דרך ההבדל ותובעות שוויון זכויות שפירושו ששום זהות איננה דומיננטית על פני זהות אחרת. בפזה המאוחרת יותר של אותן תנועות הן מאמצות עמדה שוללת שבאה לכדי ביטוי בפעולה עודפת של הנכחת הזהות במרחב ותביעה שמסבירה את הזכות לשוויון לא מהמקום שבו אף זהות איננה עדיפה אלא בדיוק להפך, מתן עדיפות מלאכותית לזהות הקבוצה והפיכת הזהות לסיבת הזכות לשוויון.
דוגמה נוספת לתהליך שבו דיאלקטיקה בין שתי עמדות מחייבות עברה תהליך מבני שיצר מרחב של זהות שלטונית המבוססת על שלילה מובאת במצגות הרחבת השיח בהן מתואר איך מדיאלקטיקה בין שמאל וימין עבר השדה הפוליטי מניפולציה שהפכה אותו כולו למוגדר על ידי שלילת המסמן שמאל. מומלץ לצפות במצגות אלו.
התפיסה הכנענית מאמצת את העמדה החיובית ביחס לזהות וזה בטא לכדי ביטוי בדרכים שונות, לדוגמא הדגשת תודעת המגזר (עמדה חיובית) על פני תודעת המחנה (עמדה שוללת). או שאופן הכי רדיקלי בהוצאת הזהויות משדה הכוח הפוליטי בכל הנוגע לשירותים או תשתיות או תהליכים חברתים באוטונומיה שתנועת כנען רואה לנגד עיניה. אם זהות היא ענין פרטי בין אדם לעצמו והיא איננה פקטור בתהליכי קבלת החלטות גם אין סיבה לזהות אחרת לפעול להנכחה עודפת של עצמה. אין צורך בפוליטיקת זהויות כי אף זהות לא זוכה לעדיפות.
במובן הכי פשוט, אין חשיבות אם אתה הומו או סטרייט או גבר או אישה או פלשתיני או ציוני או חרדי או חילוני או ימני או שמאלני וכו' וכו' באופן שבו מאורגן המרחב המשותף או באופן בו אדם הופך מראש קבוצה לחבר מועצה. הזהות שלך אולי מאוד רלוונטית בדלת אמותיך אבל היא לא רלוונטית לתהליך קבלת ההחלטות. טובת העניין היא זו שרלוונטית ובמקרה של כנען "עניין" הוא בעצם עבודה על פרויקטים חברתים הקמת אוטונומיה וקיומה.
חילוניות אל מול דתיות –
ממה שנאמר עד כאן מתברר מכלול היחסים שבין חילוניות ודתיות בהקשר הכנעני. חלוניות ודתיות הן שתי זהויות נבדלות ביחס לתפיסה המטפיזית של האדם ביחס לעולמו, ביחס לאמונה, ביחס לסיבה תכליתית לקיום לעומת סיבה פועלת וביחס לדרך חיים מקיימת מצוות או לא. הן חילוניות והן דתיות הן בחירה זהותית של אדם. אין סיבה טובה יותר או נכונה יותר. מה שנכון יותר הוא ענין יחסי לגופו של אדם. לגופה של בחירה. לכל אדם הזכות לבחור בתמהיל הזהויות המתאים לו או לה ולכן אין בחירה טובה יותר או נכונה יותר.
אחד הגורמים המבדלים את כנען ביחס לקבוצות אחרות שפועלות בקונטקסט דומה הוא, שהיא לא מתרגמת את החילוניות לפוליטיקת זהויות. אנו בונים מרחב שיח חדש, כזה שהמערכות שבו לו מונעות ע"פ קטגוריות של זהות אלא בהתאם לטובת העניין. אין לנו צורך לבצע הנכחה עודפת של חילוניות או אפילו לנהל מלחמה על שוויון כי במרחב החדש שאנו בונים שוות כוח כלומר לשתיהן כוח פוליטי שווה לאפס. במרחב הכנעני שיקום חילוניות ודתיות אינן מנהלות ביניהן קרב כי הן ענין פרטי.
חלוקת המרחב –
מהרגע שמקבלים את הזהות כעניין פרטי ולא קטגוריה במכלול הכוחות מבינים גם שבכל האמור לשירותים בכנען, זהות לא מחלקת את המרחב. דתיים וחילונים חולקים את אותו מרחב בין אם בלמידה ובין אם בעבודה. בדיוק כפי שהם עושים זאת בקמפוס אוניברסיטאי או באופן ספייס שמקום העבודה.
באותה מידה, תפקידים ציבורים לא מאוישים בהתאם למפתח של זהות. למשל אין מפתח לחלוקה שווה בין גברים ונשים וטרנסים ואחרים במועצה מהסיבה הפשוטה שלאף אחת מהזהויות אין עדיפות ולכן גם אין מקום לאפליה מתקנת. אם כוחה של זהות הוא אפס, אין מקום לאפליה מתקנת.
מבנה המשפך של מערכת החינוך העתידית –
לסיום כמה מילים על מבנה המשפך של מערכת החינוך העתידית. התוכנית היא לבנות את מערכת החינוך בצורה שמזכירה משפך או שני ישרים מתכנסים. בהנחה שילדים באים מבתים שונים עם מערכות נורמטיביות שונות ומנהגים אחרים, מערכת החינוך בגיל הרך מחולקת לזרמי תוכן. אנו לא מצפים מילדים בגן שיבינו מהי יחסיות תרבותית. אנו כן רוצים להרגילם לרעיון של מגוון זהויות וזכותו של כל אדם לבחור בתמהיל הזהויות האופייני לו והמתאים לו. אנו כן רוצים לחנך לעמדה חיובית ביחס לזהות. יש דברים שגם ילדים קטנים מבינים, למרות שהם קטנים. ולכן לא מדובר באוסף בלתי תלוי של זרמי תוכן אלא באוסף של זרמי תוכן בעלי ליבה משותפת.
ככל שהילדים עולים בגיל כך הם לומדים לחלוק מרחב משותף עם ילדים מרקעים אחרים. אנו נראה שבתי הספר של כנען שונים מבתי ספר רגילים, לכן אנו לא נדרשים לחשוב על האפשרויות במשקפים של חינוך ממלכתי. מי שבקבוצת החינוך כבר מכיר את העקרון. למשל אפשר לחשוב על כך שביסודי הילדים שסאו מרקעים שונים ומזרמי תוכן שונים כבר חולקים את אותו מרחב אבל הזמן מחולק לפעילות משותפת ופעילות נפרדת. ככל שעולים בשנים הפעילות מתאחדת.
בתיכון כולם לומדים ביחד. מי שקבוצת החינוך כבר יודע שאנו לא מדברים על מסגרת בית ספרית רגילה אלא על משהו שדומה יותר למרכז הנחיה של האוניברסיטה הפתוחה שפועל במסגרת חמש שנתית י – י"ד וכזה שמותאם לנוער.