מקום המדינה ועד ימינו נחשבת מגילת העצמאות למסמך מרכזי ומכונן.
- מכונן תמונה של מדינה בצלמה של התנועה הציונית.
- מכונן בסיס עבור הסדר חוקתי עתידי.
- ואולי החשוב מכל, מכונן אחדות בעם.
מסמך אשר מגדיר את המכנה-משותף חוצה השבטים והמגזרים, אחדות שבלעדיה לא יכול להתקיים משטר אוניטרי (שלטון מרכזי). מקום המדינה חיברה מגילת העצמאות שני מישורי שיח: בית לאומי לעם היהודי מחד וערכים דמוקרטים מאידך ויצרה את ליבת הישראליות – עַצְמָאוּת מַמְלַכְתִּית או כפי שאנו נוהגים לכנות זאת – הממלכתיות.
מגילת העצמאות היא פרי התנועה הציונית ולא יכולה להיות נפרדת ממנה ולכן נגדיר את המצב הציוני כאותו מצב שהיה מובן מאליו עד לפני מספר שנים, מצב שבו מגילת העצמאות משמשת כליבת הנרטיב המשותף. בהשאלה ניתן לומר כי, אם הציונות היא תוכנית עסקית אז מגילת העצמאות היא תקציר המנהלים שלה.
אלא שדברים השתנו! וכל מי שעתיד הדמוקרטיה בישראל חשוב לו חייב להפנים, שמה שהיה הוא כבר לא מה שיהיה. ברוכים הבאים למצב הפוסט-ציוני שממנו אין דרך חזרה. במצב הפוסט ציוני מגילת העצמאות כבר לא מתפקדת כליבת השיח המשותף, היא כבר איננה מסמן של אחדות בעם וכבר לא משמשת כמסגרת שמחזיקה בתוכה את שיח הממלכתיות. במצב הפוסט-ציוני השלטון התנתק משיח הממלכתיות שאינו משמש יותר כמצפן לפעולות המשטר. השלטון כבר אינו שואף לאחד את קצוות העם ובפועל מדובר במצב מעוות שבו שלטון מגזרי לחלוטין אוחז, דרך שיטת המשטר הקיימת במדינה שלמה. מכאן יש רק דרך מוצא אחת – להיות מגזר ולהוביל לשינוי שיטת המשטר!!!