כנען

מלחמה בין מגזרים

admin — Tue, 14 Feb 2023 07:26:07 +0000

ציטוט ממאמרו שי יוסי ורטר, הארץ: בצל ההידרדרות לעבר דיקטטורה, הצליחו ראשי מפלגות האופוזיציה לקיים אתמול הצהרה משותפת. … לפיד, גנץ, אביגדור ליברמן ומרב מיכאלי ישבו סביב שולחן אחד! והערבים? יוק. מנסור עבאס טען שהוזמן אך החליט, לדבריו, לחסוך את אי הנעימות מהקולגות היהודים. איימן עודה ואחמד טיבי לא הוזמנו כלל. ההדרה הזאת היא בלתי נסבלת ובלתי נסלחת. האזרחים הערבים ייפגעו מההפיכה מהר יותר וקשה יותר מתושבי תל אביב, גם אם אינם מפנימים זאת. לנציגיהם היה מקום סביב לשולחן, ולעזאזל ההתלהמות מימין. —–

מי שעוקב אחרינו כבר זמן מה ומכיר את ארבעת המגזרים לא אמור להיות מופתע שההצהרה המשותפת לא כללה את המפלגות הערביות. המלחמה היא מלחמה בין מגזרית. המגזר החרדי והמגזר הלאומני-יהודי עושים יד אחת בכדי לדכא את כוחו, ולהדיר ממרכז הכח של המשטר האוניטרי את המגזר הדמוקרטי-ליברלי. המפלגות הערביות, ושימו לב לניסוח "המפלגות הערביות" לא "הערבים" אלא המפלגות הערביות, מיצגות בכנסת את המגזר הלאומני-פלשתיני. לכן הן גם לא חלק מההצהרה המשותפת. להבדיל מהמסרים המאיימים הנשמעים לכל עבר, המגזר הלאומני-פלשתיני פחות מאויים מההפיכה המשטרית והוא לא יהייה הקורבן העיקרי שלה כל עוד הוא יזרום עם הרטוריקה שמוכתבת ע"י מרכז הכח השלטוני. נהפוכו, יתכן מאוד שהוא יזכה להטבות מופלגות כתנאי למס שפתים, וכתנאי לשיתוף פעולה עם המגזר הלאומני-יהודי והמגזר החרדי. תזרמו איתנו ואנחנו נדאג לכם, זו תהיה נוסחת הפרוטקשן שבין המגזר הלאומני-פלשתיני לבין שני המגזרים שבמרכז השליטה. מי שמאויים מההפיכה המשטרית הוא המגזר הדמוקרטי-ליברלי. המשטר החדש מאיים ישירות על עולם הערכים הדמוקרטי-ליברלי. הוא לא מאיים על עולם הערכים הלאומני, השמרני, הסמכותני, גם אם זה צבוע בצבעי לאום אחרים. ואחזור על זה שוב ושוב ושוב ושוב, המלחמה התרבותית המתחוללת בימים אלו בישראל היא מלחמה בין מגזרית אשר שואבת את כוחה מעצם מבנהו של המשטר האוניטרי (שלטון מרכזי). המשטר האוניטרי מאפשר למי שאוחז במושכות השלטון לנווט את המדינה על פי דרכו. ואם מוסיפים לכך נטרול של האיזונים והבלמים (הרשות השופטת), הוא בקלות הופך לעריצות הרוב. באותה נשימה, ההפנמה שהמשטר האוניטרי הוא לב ליבה של הבעיה, והתודעה המגזרית של המגזר הדמוקרטי-ליברלי, הן הבסיס לקוממיות מחודשת של מגזר זה. הדרך לפירוק כוחה של הדיקטטורה אינה באמצעות פעולת התנגדות אלא באמצעות יצירה של משטח פוליטי חדש. הדרך לפירוק כוחה של הדיקטטורה היא בהזזת שדה הפעולה כך שהכח האבסולוטי שבו מחזיקים המגזרים החרדי והלאומני-יהודי, יגיע אל יעודו האמיתי – כח מגזרי בשדה פעולה רלטיביסטי, שדה פעולה ללא מרכז אחד דומיננטי, אלא עם ארבעה מרכזי כח, ארבע אוטונומיות, וגוף פדרלי משותף. האנומליה הדיקטטורית כמוהה כמתיחה עודפת של מיתריו של המשטר האוניטרי. הדרך לכוון את כלי הנגינה המזייף הזה היא במעבר לפדרליזם מסוג פדרציה-מגזרית. איך? באמצעות הקמה של אוטונומיה דמוקרטית ליברלית ושבירת הפרדיגמה של המשטר האוניטרי. שבירת הפרדיגמה של המשטר האוניטרי שבירת הפרדיגמה של המשטר האוניטרי שבירת הפרדיגמה של המשטר האוניטרי

השאלה היחידה היא מתי יפול לכם האסימון ותגיע ההבשלה שתאפשר לכם ללחוץ על כפתור ההרשמה באפליקציה ולהרשם כאזרחי האוטונומיה. מתי גם אתם תבינו שבמקום להחליף מקום אפשר פשוט להחליף שפה.

דיקטטורות 2.0

admin — Sat, 04 Feb 2023 11:21:54 +0000

כתבתי כאן אתמול והסברתי גם בעבר שבדיקטטורות מודרניות עכשוויות (דיקטטורות 2.0) השליטה אינה מתבצעת ע"י דיכוי אלים אלא ע"י דיכוי מנטלי, באמצעות השלטת הנרטיב השלטוני מחד ודילול נרטיבים של האופוזיציה. אחד האמצעים המרכזים הוא אמצעי התקשורת.

בעולם של תקשורת המונים כבר אין צורך בשטיפת מוח והחדרה בלי פוסקת של מסרים מטעם השלטון. מספיק בדילול מוח והפיכת רוב הציבור לאדיש ועסוק בבידור ושעשועים. דמיינו מדינה שבה יהייה ערוץ אחד שפועל כשופר של המשטר, ככלי תעמולה, נכנה אותו הערוץ המשטרי, בעוד ששאר הערוצים יופעלו בכדי לדלל את הנרטיב המתנגד, איך? למשל ע"י הפיכת החדשות לעוד חלק מרצף של תוכניות בידור, ע"י תכנים שמוכוונים למכנה המשותף הרחב ביותר, ע"י הפיכת הציבור לשותף סביל בתוכנית ריאליטי ארוכה ובלתי נפסקת (פשוט עם פינות שונות כמו פינת הבישול, פינת התחרות, פינת האינטריגות וכו.) .

אחד הכתבים שעוקבים אחרי ההשתלטות על שוק התקשורת וששוה לעקוב אחרין הוא גיא רולניק. שווה לקרוא את הכתבה המצורפת, הבאתי אותה כאן ב PDF כך שגם מי שאינו מנוי בהארץ יוכל לקרוא. (מקור: עיתון הארץ)
https://drive.google.com/…/1ImUJ87lipSs6U642xsD…/view…

העיקרון של דיקטטורה 2.0 אינו חדש. הוא כבר הוזכר במונחים אחרים בעבר. הותיקים שבכם בוודאי זכורים שלפני כמה שנים דיברנו על דילול המלה "שמאל" והפיכתה מערך מלא – מלה מלאה (המכילה הם את היצוג השמיעתי/גרפי "המסמן", והן את שדה המשמעות "המסומן" ) לכדי מסמן ריק נטול משמשעות שהוא הוא ליבת השלטון. מסמן דחוי שעצם הדחייה שלו היא היא ההגדרה המשטרית. הנה ציטוט מאותה מצגת:

הכוח השלטוני הפך למסמן שמגדיר אותו עצמו. שאלת ההגדרה המושגית של אופי השלטון הפכה ללא רלוונטית. לא מדובר יותר ביחס הרגיל של סימן קרי יחס בין דימוי אקוסטי (מסמן) למושג (מסומן). מדובר בשלטון שניתן להגיד עליו שהוא "ישות מסמנית" ולכן הוא חסין למחאה וביקורת שמתנהלות ברמה המושגית!!! המחאה מתקיימת באופק האירועים של המסמן שפועל כחור שחור. היא מופיעה לעצמה אבל לא יוצאת לשדה ההשפעה.

(הנה הקישור לסרטון: https://www.youtube.com/embed/ylGXym0SCps)

בקיצור מומלץ לחזור ולהזכר, כי העקרונות עליהם אנו מדברים בהווה הוגדרו כבר בעבר. הדיקטטורה הישראלית היא לא תופעה, סטייה מהנורמה אלא התגלמות של מבנה שיח פוליטי שעוצב לאורך שנים והעמיד משטר מסמני נטול משמעות ולכן גם לא מגיב לביקורת תבונית, כמו זו שעולה במחאה.

ככל שנקדים להבין שהמלחמה שלנו היא בשדה השיח כך יהייה לנו קל יותר להשלים עם פתרון שאף הוא משדה השיח. פתרון שלמעשה מדבר על פיתול של סימולקרה מתחרה לסימולקרה של המשטר הדיקטטורי. סימולקרה שההתגלמות שלה היא בצורת אוטונומיה דמוקרטית-ליברלית.

ולמה אני חוזר שוב ושוב על ההדגשה שאנו בעצם יוצרים סימולקרה? דמוקרטיה שלא נשענת על מקור של ערך אוניברסאלי שחל על כולם אלא דמוקרטיה כמבנה יחסי, עותק של המקור אך ללא צורך במקור.

הסיבה היא, שכדי להתקדם מוכרחים לתנתק להתפיסה שהמדינה היא בהכרח נרטיב אחד מרכזי, כזה שמעוצב בהתאם לתפיסתנו. לא עוד! זו כבר לא מדינת הלאום הדמוקרטית שהכרנו. העתיד שלנו הוא עתיד של ארבעה נרטיבים מרכזים שיקבלו ביטוי כאוטונומיות תרבותיות כלכליות נפרדות. ארבע בועות של מציאות שתספקנה מסגרת ערכית, תרבותית וכלכלית לארבעה זרמים שונים בחברה הישראלית. ארבע סימולקרות שמחוברות יחדיו במבנה על אחד – פדרציה מגזרית.

תהליכי המגזור יכולים להניב תוצאות שונות

admin — Wed, 01 Feb 2023 08:31:15 +0000

כשאנו מדברים על תהליכי מגזור שעוברים על החברה הישראלית, ושאנו רוצים למנף לכדי צורת משטר חדשה אותה אנו מכנים פדרציה מגזרית, חשוב להבין שתהליכי המגזור יכולים להוביל לתצורות שונות של משטר. לכן נדרשת פעולה אקטיבית של עיצוב המשטר ולא ניתן להתבסס על חשיבה מטאפיזית של טוב כללי שממתין לנו אי שם.

דני גטווין במאמריו שבעיתון הארץ מדבר על התהוות של סקטוקרטיה, שאותה הוא מסביר בקצרה כך: "סֶקְטוֹר־קְרַטְיָה. המיגזור מייחד את הניאו־ליברליזם הישראלי כאמצעי לפירוק מדינת הרווחה ולכינון שלטון ההון."

כשדני גטווין מדברר על "מגזרים" הוא בעצם מדבר על המגזרים החרדים כפי שמתברר מדבריו בהמשך המאמר: "תוצאות הבחירות מלמדות שלא הליכוד הביס את ממשלת השינוי אלא המפלגות החרדיות והדתיות, כלומר המגזרים" .
לשיטתו תהליך המגזור הוא תהליך שיצר הימין כמנגנון פיצוי עבור השכבות החלשות, כך שבמקביל יהייה ניתן לקדם מדיניות ניאו ליברלית, בזרם הכללי, מדיניות שמקפחת את השכבות החלשות. דני גטווין גם מסביר כיצד הליכוד משתמש במגזור ככלי שמקדם את שלטון היחיד של נתניהו:
"..מ–2009 הפך נתניהו את הנאמנות לשלטונו לקריטריון חלוקתי, ועיצב את הימין כמגזר־על…. … תוצאות הבחירות מלמדות שלא הליכוד הביס את ממשלת השינוי אלא המפלגות החרדיות והדתיות, כלומר המגזרים. לכן נתניהו פועל לבסס את שלטונו עליהם, ומעצב את המשטר בישראל כסקטורקרטיה: הוא מוותר על שאריות הכלליוּת של הליכוד, ומכפיף את הממשלה להיגיון המגזרי. פיצול המשרדים וחילופי השרים מכוונים להגדלת השלל של המגזרים, ולביסוס מעמדו של נתניהו כבורר־על ביניהם. "

לבסוף הוא מזהיר את הזרם הכללי הדמוקרטי ליברלי שלא ליפול במלכוד המגזור, כלומר מביע בין היתר גם התנגדות למה שאנו מנסים לכונן כאן:
"אידיאולוגית מתנגדי מעוז רואים בפוליטיקת השנאה שהוא מקדם צידוק לניתוק הקשר עם משרדו; מעשית, רשויות מבוססות חותרות לנצל אותו להרחבת האוטונומיה החינוכית, ויש הרואים במאבק הזדמנות של המבוססים לפירוק החינוך הממלכתי ולהקמת זרם חילוני עצמאי. אך הצעות אלו, שעיקרן הוא מימון עצמי של תוכניות עצמאיות בידי הורים ועיריות מבוססים, מעמיקות את הפרטת החינוך ומגדילות את תלותם של המוחלשים במנגנוני הפיצוי, וכך מעצימות את הסקטורקרטיה, שבה משגשגים מעוז ושותפיו. "

ומה הצידוק? הצידוק הוא בתפיסת עולם שרואה זרם כללי (מה שנקרא גם הזרם הממלכתי) שבו יש לשאוף לשוויון ולצמצום פערים. כלומר מאחורי ההתנגדות לתהליכי המגזור יושבת השקפת עולם שמניחה איזשהו טוב כללי, אפשרי שניתן להגיע עליו. זהו המקום בכל תאוריה שבו פעולת התיאור של הסוציולוג את עולם התופעות, מתיישבת על בסיס מטאפיזי, אידאל – איזשהו טוב כללי שיש לשאוף אליו וניתן להגיע אליו אם כולם יחשבו נכון, בעולם רציונלי נטול אינטרסים, נטול כוחות שפועלים לכיוונים מנוגדים ונטול רצון לעוצמה של יחידים וקבוצות.

"אם המבוססים אינם רוצים ליפול למלכודת שבה התנגדותם למעוז תחזק את כוחו, עליהם לנצל את המאבק לערעור המבנה שמאפשר את קידום רעיונותיו. כלומר, לצמצם את הפרטת החינוך, להחליש את המיגזור, לערער את הסקטורקרטיה ולחזק האופי הציבורי, האל־מגזרי והעל־מעמדי של מערכת החינוך."

אין לי כוונה לנהל כעת ויכוח עם דני גטווין. הבאתי את המאמר גם בגלל שהוא מציג עמדה שמתנגדת למה שאנו עושים כאן אבל בעיקר כדי להדגים, שתהליכי המגזור שמתקיימים גם מתקיימים בחברה הישראלית, עשויים ללבוש תצורות משטריות שונות, פדרציה-מגזרית היא אחת מהן. אבל בדיוק כפי שחלקן מתצורות המשטר האפשריות עלולות להיות בעייתיות מאוד בעיני האדם החפץ בדמוקרטיה, כפי שאנו חווים בימים אלו, ניתן וצריך לטעון שחלקן מהאפשרויות דווקא יכולות להתיישב מצויין עם התפישה הדמוקרטית ליברלית. לשיטתי פדרציה מגזרית היא אפשרות שכזו. אפשרות שממזגת הן את האוניברסלי והן את הפרטיקולרי (אבל זה דיון אחר).

ההבדל בתוצאה טמון ביוזמה ובפעולה. גטווין מתאר את התהליכים כתוצר של פעולה שביצע הליכוד בחברה הישראלית מאז ימי בגין בעוד שהזרם הדמוקרטי נסחף בזרם כגוף פאסיבי. כלומר, גם לשיטתו של גטווין, כמו גם לשיטתי, ניתן לעצב תצורת משא חדשה ע"י שינוים מבנים. אלא מה, הליבה המטפיזית בגישתו של גטווין מניחה שהמגזר הדמוקרטי ליברלי הוא איזשהו גוף פאסיבי שאמור להתיישב בפוזיציה אידאלית של צדק על פי עקרון אוניברסלי מטאפיזי, בעוד שאני טוען שהיות שניתן לעצב תצורת משטר, המגזר הדמוקרטי-ליברלי צריך לצאת מפוזיציית ה "טוב הכללי", לכונן עצמו כמגזר מודע לעצמו ולעצב את המציאות המשטרית על פי תפישתו, בדיוק כמו שעשה הליכוד.

לא תהיה תקומה למגזר הדמוקרטי-ליברלי אם הוא ימשיך להשען על מחשבת השווא של אוניברסליזם טהור. על הפנטזמה של עולם נטול כוחות ונטול רצון לעוצמה. דברים לא יסתרו מעצמם על פי העקרון "הטוב" גם אם תמחו 24 שעות ביממה. והיות שאפשר לעצב מדיניות משטרית, ע"י מניפולציה על מבנה השיח, כפי שהראתי כאן בעבר – נכון וצריך לשיטתי לרצות לעצב את המציאות המגזרית בישראל, ע"פ תפיסת העולם הדמוקרטית-ליברלית.
פדרציה-מגזרית היא הפלטפורמה שאני ממליץ לבנות. כדי שזה יקרה צריך לרצות לעצב מציאות וכל מי שכאן מוזמן לקחת חלק בפעולת העיצוב. כל מה שנדרש הוא להחליף את הדיסקט של ההתבוננות הטהורה ממרומים בדיסקט של יצירה פעילה בגובה הקרקע. יש בעולם רצון לעוצמה, אל תהססו לאחוז בו בכדי לעצב את המציאות על פי תפישתכם.

https://www.haaretz.co.il/opinions/2022-12-17/ty-article-opinion/.premium/00000185-15a2-ddac-a785-9de23df00000

בדיקות

admin — Mon, 02 Jan 2023 12:58:43 +0000

[bbp-forum-index]

[bbp-forum-form]

[bbp-single-forum id=83]

דגכדגכדגכ