פדרציה מגזרית

צורת משטר חדשה שבה כל אחד מהמגזרים המרכזים בחברה מקיים אוטונומיה תרבותית כלכלית, ושלטון פדרלי משותף מתאם בין המגזרים ונושא באחריות לנושאים משותפים שאינם באחריות האוטונומיות המגזריות, למשל שמירה על הגבולות.

בישראל נהוגה שיטת משטר אוניטרי שבה שלטון מרכזי מרכז את רוב הסמכויות. השלטון יכול להאציל סמכויות אך גם לשלול סמכויות.

במקביל, מתקיימים בישראל ארבעה מגזרים מרכזים אשר נבדלים באוריאנטציה המשטרית שבבסיסם, ומכאן גם במערכת הערכים:

• מגזר דמוקרטי-ליברלי
• מגזר לאומני-יהודי
• מגזר לאומני פלשתיני
• מגזר חרדי

דפוסי הבחירה בישראל מאופיינים אף הם בחלוקה מגזרית.

השילוב בין משטר אוניטרי, מערכות ערכים נפרדות, ודפוסי הצבעה בעלי אופי מגזרי, מיצר קונפליקט בלתי נמנע בין המגזרים השונים, היות שהמגזרים האוחזים בשלטון המרכזי כופים על מגזרים אחרים המיוצגים באופוזיציה, מציאות המתנגשת עם עולמם הערכי.

גישת הפדרציה המגזרית מציעה למנוע את הקונפליקט ע"י ביזור הסמכות השלטונית, מיסוד המגזריות ומעבר לצורת שלטון, שמחד תאפשר לכל מגזר לכונן את אורח החיים המתאים לו, מבלי לרמוס בכך מגזרים אחרים, מאידך לאפשר סינרגיה בין מגזרית שתתאפשר רק באקלים שבו המגזרים ששונים לא יחושו מאויימים ע"י מגזרים אחרים.

ע"פ גישת הפדרציה-המגזרית, יש להחליף את שיטת השלטון האוניטרי הנהוג בישראל במשטר בעל אופי פדרלי, שיאפשר להעביר למגזרים השונים חלק נרחב מהאחריות והשליטה באורח חייהם.

ואולם, להבדיל משיטה פדרלית רגילה, ולהבדיל משיטת הקונפדרציה, שבהן מתקיימת חלוקה דמוגרפית בין מדינות או קנטונים, בשיטת הפדרציה המגזרית לא מתקיימת חלוקה גאוגרפית אלא אך ורק חלוקה מנהלית.

כל אזרח במדינה רשאי לבחור להיות אזרח באחד מארבעת הממשלים הקיימים ע"פ אמונתיו וערכיו. השיוך המגזרי מאפשר לאזרח להנות משירותים הניתנים במסגרת המגזרית.