כשאנו מדברים על תהליכי מגזור שעוברים על החברה הישראלית, ושאנו רוצים למנף לכדי צורת משטר חדשה אותה אנו מכנים פדרציה מגזרית, חשוב להבין שתהליכי המגזור יכולים להוביל לתצורות שונות של משטר. לכן נדרשת פעולה אקטיבית של עיצוב המשטר ולא ניתן להתבסס על חשיבה מטאפיזית של טוב כללי שממתין לנו אי שם.
דני גטווין במאמריו שבעיתון הארץ מדבר על התהוות של סקטוקרטיה, שאותה הוא מסביר בקצרה כך: "סֶקְטוֹר־קְרַטְיָה. המיגזור מייחד את הניאו־ליברליזם הישראלי כאמצעי לפירוק מדינת הרווחה ולכינון שלטון ההון."
כשדני גטווין מדברר על "מגזרים" הוא בעצם מדבר על המגזרים החרדים כפי שמתברר מדבריו בהמשך המאמר: "תוצאות הבחירות מלמדות שלא הליכוד הביס את ממשלת השינוי אלא המפלגות החרדיות והדתיות, כלומר המגזרים" .
לשיטתו תהליך המגזור הוא תהליך שיצר הימין כמנגנון פיצוי עבור השכבות החלשות, כך שבמקביל יהייה ניתן לקדם מדיניות ניאו ליברלית, בזרם הכללי, מדיניות שמקפחת את השכבות החלשות. דני גטווין גם מסביר כיצד הליכוד משתמש במגזור ככלי שמקדם את שלטון היחיד של נתניהו:
"..מ–2009 הפך נתניהו את הנאמנות לשלטונו לקריטריון חלוקתי, ועיצב את הימין כמגזר־על…. … תוצאות הבחירות מלמדות שלא הליכוד הביס את ממשלת השינוי אלא המפלגות החרדיות והדתיות, כלומר המגזרים. לכן נתניהו פועל לבסס את שלטונו עליהם, ומעצב את המשטר בישראל כסקטורקרטיה: הוא מוותר על שאריות הכלליוּת של הליכוד, ומכפיף את הממשלה להיגיון המגזרי. פיצול המשרדים וחילופי השרים מכוונים להגדלת השלל של המגזרים, ולביסוס מעמדו של נתניהו כבורר־על ביניהם. "
לבסוף הוא מזהיר את הזרם הכללי הדמוקרטי ליברלי שלא ליפול במלכוד המגזור, כלומר מביע בין היתר גם התנגדות למה שאנו מנסים לכונן כאן:
"אידיאולוגית מתנגדי מעוז רואים בפוליטיקת השנאה שהוא מקדם צידוק לניתוק הקשר עם משרדו; מעשית, רשויות מבוססות חותרות לנצל אותו להרחבת האוטונומיה החינוכית, ויש הרואים במאבק הזדמנות של המבוססים לפירוק החינוך הממלכתי ולהקמת זרם חילוני עצמאי. אך הצעות אלו, שעיקרן הוא מימון עצמי של תוכניות עצמאיות בידי הורים ועיריות מבוססים, מעמיקות את הפרטת החינוך ומגדילות את תלותם של המוחלשים במנגנוני הפיצוי, וכך מעצימות את הסקטורקרטיה, שבה משגשגים מעוז ושותפיו. "
ומה הצידוק? הצידוק הוא בתפיסת עולם שרואה זרם כללי (מה שנקרא גם הזרם הממלכתי) שבו יש לשאוף לשוויון ולצמצום פערים. כלומר מאחורי ההתנגדות לתהליכי המגזור יושבת השקפת עולם שמניחה איזשהו טוב כללי, אפשרי שניתן להגיע עליו. זהו המקום בכל תאוריה שבו פעולת התיאור של הסוציולוג את עולם התופעות, מתיישבת על בסיס מטאפיזי, אידאל – איזשהו טוב כללי שיש לשאוף אליו וניתן להגיע אליו אם כולם יחשבו נכון, בעולם רציונלי נטול אינטרסים, נטול כוחות שפועלים לכיוונים מנוגדים ונטול רצון לעוצמה של יחידים וקבוצות.
"אם המבוססים אינם רוצים ליפול למלכודת שבה התנגדותם למעוז תחזק את כוחו, עליהם לנצל את המאבק לערעור המבנה שמאפשר את קידום רעיונותיו. כלומר, לצמצם את הפרטת החינוך, להחליש את המיגזור, לערער את הסקטורקרטיה ולחזק האופי הציבורי, האל־מגזרי והעל־מעמדי של מערכת החינוך."
אין לי כוונה לנהל כעת ויכוח עם דני גטווין. הבאתי את המאמר גם בגלל שהוא מציג עמדה שמתנגדת למה שאנו עושים כאן אבל בעיקר כדי להדגים, שתהליכי המגזור שמתקיימים גם מתקיימים בחברה הישראלית, עשויים ללבוש תצורות משטריות שונות, פדרציה-מגזרית היא אחת מהן. אבל בדיוק כפי שחלקן מתצורות המשטר האפשריות עלולות להיות בעייתיות מאוד בעיני האדם החפץ בדמוקרטיה, כפי שאנו חווים בימים אלו, ניתן וצריך לטעון שחלקן מהאפשרויות דווקא יכולות להתיישב מצויין עם התפישה הדמוקרטית ליברלית. לשיטתי פדרציה מגזרית היא אפשרות שכזו. אפשרות שממזגת הן את האוניברסלי והן את הפרטיקולרי (אבל זה דיון אחר).
ההבדל בתוצאה טמון ביוזמה ובפעולה. גטווין מתאר את התהליכים כתוצר של פעולה שביצע הליכוד בחברה הישראלית מאז ימי בגין בעוד שהזרם הדמוקרטי נסחף בזרם כגוף פאסיבי. כלומר, גם לשיטתו של גטווין, כמו גם לשיטתי, ניתן לעצב תצורת משא חדשה ע"י שינוים מבנים. אלא מה, הליבה המטפיזית בגישתו של גטווין מניחה שהמגזר הדמוקרטי ליברלי הוא איזשהו גוף פאסיבי שאמור להתיישב בפוזיציה אידאלית של צדק על פי עקרון אוניברסלי מטאפיזי, בעוד שאני טוען שהיות שניתן לעצב תצורת משטר, המגזר הדמוקרטי-ליברלי צריך לצאת מפוזיציית ה "טוב הכללי", לכונן עצמו כמגזר מודע לעצמו ולעצב את המציאות המשטרית על פי תפישתו, בדיוק כמו שעשה הליכוד.
לא תהיה תקומה למגזר הדמוקרטי-ליברלי אם הוא ימשיך להשען על מחשבת השווא של אוניברסליזם טהור. על הפנטזמה של עולם נטול כוחות ונטול רצון לעוצמה. דברים לא יסתרו מעצמם על פי העקרון "הטוב" גם אם תמחו 24 שעות ביממה. והיות שאפשר לעצב מדיניות משטרית, ע"י מניפולציה על מבנה השיח, כפי שהראתי כאן בעבר – נכון וצריך לשיטתי לרצות לעצב את המציאות המגזרית בישראל, ע"פ תפיסת העולם הדמוקרטית-ליברלית.
פדרציה-מגזרית היא הפלטפורמה שאני ממליץ לבנות. כדי שזה יקרה צריך לרצות לעצב מציאות וכל מי שכאן מוזמן לקחת חלק בפעולת העיצוב. כל מה שנדרש הוא להחליף את הדיסקט של ההתבוננות הטהורה ממרומים בדיסקט של יצירה פעילה בגובה הקרקע. יש בעולם רצון לעוצמה, אל תהססו לאחוז בו בכדי לעצב את המציאות על פי תפישתכם.